סבתי רחל חגאי

סיפורה של סבתי  -

"נולדתי בשנת 1951 בשמיני למאי בגליל. גרנו עם הסבא והסבתא מצד אבא .ובבית בו גדלתי דברו עברית. בשבתות היינו נפגשים כל בני המשפחה (הדודים,הדודות...) מבלים ושרים שירים, יושבים ומספרים סיפורים שונים. המאכלים שאכלנו הם מאפיינים את העדה (תימן) כגון:  קובנה, ג'חנון, מרק תמני ועוד.

ההורים שלי עלו בעליית מרבד הקסמים. בתימן באותה תקופה רדפו את היהודים ולכן הם רצו לעלות כבר הרבה זמן ולבסוף הצליחו להגיע לארץ בשנת 1949 ממש קצת לאחר קום המדינה. הם עזבו את כל המשפחה,החברים וכל רכושם כדי להגיע לארץ ישראל.

יש לי 6 אחים ואחיות ואני השנייה מבין השישה. מאחר ואני ואחותי נחשבנו הבכורות היה מוטל עליי לדאוג לשאר המשפחה ועבדתי הרבה בבית.

לאבא קראו שלום ולאמא שולמית והם היו בני דודים ולפני הנישואים הם גדלו באותו בית.

אבי היה בן אדם מאוד צנוע ושקט, הוא היה חזן בבית הכנסת וכולם אהבו אותו. אמי הייתה בעלת לב זהב ותמיד עזרה לכל מי שצריך.

אני נולדתי במחנה עולים ורק בגיל 6 עברנו לפתח תקווה. אני זוכרת בילדותי שתמיד היה שמח וכל הזמן הבית היה מלא באורחים ומאוד נהנינו.

למדתי בבית ספר הדתי "נצח ישראל" , החברות שלי בעיקר היו מהשכונה ומבית הספר וכל שבת היינו נפגשות ומדברות. בילדותנו נהגנו לשחק במחבואים, חמש אבנים, חבל, מחניים ואני אהבתי את זה מאוד.

את הבת מצווה חגגנו בחצר הבית כל המשפחה והחברות והיה מאוד שמח.

אני הייתי בתנועת נוער והיינו יוצאים לטיולים רבים בכל הארץ.

סבתא מספרת כי הכירה את סבא דרך חבר במקרה וזו היתה אהבה מבט ראשון.

הם התחתנו ב11.11.1971 באולמי חן בפתח תקווה בחתונה רבץ משתתפים.

כיום סבתא עובדת בעיריית פתח תקווה כמזכירה במנהל החינוך.

תחביבים –

1.ריקודי עם

2. בריד'ג

3. טיולים