סבתא טובה
סבתי נולדה במדינת רומניה בתאריך:1.9.1946 . סביבת ילדותה של סבתי הינה סיגט (עיר ברומניה) של שנות ה – 40.
סבתי הינה הבכורה ויש לה שני אחים ,יוסי ויהודה.
כאשר הייתה סבתי בת ארבע החליטו הוריה לעלות לארץ ישראל, בדרך לארץ המובטחת באונייה נולד אחיה יוסי ואח נוסף, יהדה, נולד כבר בארץ.
שהגיעו לארץ הם שוכנו במעברה בתל אביב ולאחר זמן קצר קנו דירה ביד אליהו בתל אביב ושם העבירה סבתי את כל ילדותה ונעוריה.
סבתי זוכרת בית חם ואוהב מאוד, כאשר הם הילדים תמיד היו במרכז העניינים. הוריה עבדו קשה כדי להביא הביתה לילדים את הכי טוב למרות שזו הייתה תקופה לא קלה בארץ וחלקה כלל את תוקפת הצנע.
בביתה של סבתי הוריה דיברו בניהם יידיש ורומנית, היו לה בבית הרבה מנהגים מיוחדים והם אהבו מאוד לשבת בשבת סביב השולחן ולאכול מטעמים מיוחדים כגון: גפילטע פיש, מרק עוף עם איטריות וקינוחים שאמה הייתה עושה לבד במומחיות גדולה.
הוריה של סבתי (חיה וישראל) נולדו במקומות שונים, אמה נולדה ברומניה ואביה נולד ברוסיה. הוריה הכירו ברומניה כאשר אביה טייל שם, לאחר תקופת היכרות ואף אירוסין פרצה מלחמת העולם השנייה וקטעה את סיפור אהבתם. אביה נלקח לרוסיה (סיביר) ואמה נלקחה לאושוויץ שם שהתה מעל 3 שנים. הוריה שרדו את המלחמה הנוראה אך נשארו מצולקים לכל החיים.
לאחר המלחמה, אביה חזר לבית הוריה של אמה כדי לחפש את אהובתו (ממש כמו בסרטים) , לאחר חיפושים ממושכים הם נפגשו והתחתנו.
השואה השאירה את אמה חיה רק עם 4 אחים בלבד מתוך משפחה של 12 נפשות. אמה חיה הרגישה צורך מיידי להביא משפחה משל עצמה לאור כל האבדות שספגה וזמן קצר לאחר חתונת הוריה של סבתי , הגיחה לעולם – סבתי.
לאחר כ-4 שנים החליטו הוריה לעלות לארץ הקודש, ארץ ישראל ,מכיוון שרצו לחיות על אדמת ארץ ישראל הקדושה. במהלך עלייתם לארץ ישראל נולד יוסי (אחיה של סבתי) באונייה. את אביה גייסו מיד לאחר עלייתם לארץ ישראל לצבא ואמה נשארה עם שני ילדים קטנים. סבתי סיפרה לי כי לסבא וסבתא שלה מצד אמא קראו טובה ויהודה (סבתי ואחיה הקטן קרואים על שמם) , ולהורים של אביה קראו יוסי (אחיה השני של סבתי נקרא על שמו) ושם בדוי.
"אני זוכרת רבות את משפחתי, משפחתי הייתה משפחה חמה ואוהבת ודאגה שאף פעם לא יחסר לנו כלום ובעיקר אוכל, נושא זה היה מאוד רגיש אצל הורי מכיוון שהיו ניצולי שואה, הורי אף פעם לא הסכימו לזרוק אוכל גם כאשר נותר להם בצלחת והיו שבעים. הם היו נותנים לחתולים למטה לאכול מכל השאריות".
"הוריי נהגו לספר לי על השואה ועל הסיפורים שעברה המשפחה, סיפורים אלה מאוד ענינו אותי למרות הקושי הרב בשמיעת הסיפורים הנוראים והרגשתי חיבור אל המשפחה שמעולם לא הכרתי וכאשר ביקרתי בגרמניה בדכאו לאחר הרבה הרבה שנים ,עלו בי כל אותם התיאורים שאמי תיארה לי שהיא עצמה עברה, חוויה זו הייתה מאוד קשה עבורי ולא יכולתי לישון מספר לילות..."
על ילדותה מספרת סבתי:
"למדתי בבית הספר ביד אליהו, היה לי מלא חברים ועד היום אני שומרת על קשר עם כמה מהם. בזמני נהגנו לשחק הרבה בכדור, תופסת, ויצרנו גם הרבה משחקים בעצמנו כגון: אוקי טוקי מקופסאות שימורים ועוד... והיינו מבלים הרבה זמן במשחקי חברה, בישיבה על הדשא ואפילו באכילות משותפות של ארוחות ערב, בנוסף בילדותי השתתפתי בתנועת הנוער בני עקיבא ויצאתי להרבה טיולים מיוחדים ושונים בהם נהניתי מאוד, אהבתי מאוד את ההרגשה להיות עצמאית בטבע ולדאוג לעצמי, אך בעיקר אהבתי להיות עם חברי.
אירוע נוסף שנחרט בזיכרונה של סבתי:
" אני זוכרת כאשר עלינו לארץ ישראל וירדנו מהאוניה הייתי לבושה במעיל פרווה והחזקתי בשני ידי בובות (אחת בכל יד) וחיבקתי אותם בחוזקה"
סבתי לא שירתה בצבא, היא הצהירה שהיא דתיה ולכן צה"ל התיר לה לא להתגייס לצבא.
התחביבים של סבתי:
- ללכת לסרטים.
- לקרוא ספרים.
- אוהבת לטייל בארץ ובעיקר לטייל בחו"ל.
- אוהבת ללכת להצגות.
סבתי הכירה את סבי יצחק הרבה מאוד זמן לפני שהתחילו לצאת מאחר והיו באותה קבוצת חברים וביחד בתנועה, סבא רדף אחרי סבתא לא מעט זמן ורק אחרי כמה חודשים טובים במסיבה במועדון היא הסכימה לצאת איתו.
"אני זוכרת שהוא היה בחור נאה עם בלורית יפה, וניסה להשיגני הרבה מאוד זמן ורק לאחר הרבה ניסיונות נעניתי לבקשתו".
סבא וסבתא התחתנו בתל אביב, באולמי תל אביב ברחוב המסגר, החתונה הייתה חתונה שמחה מאוד עם מלא אורחים וחיתן אותם הרב הראשי לצה"ל (באותו זמן), הרב שלמה גורן שלימים נהיה הרב הראשי לישראל"
יחד הביאו סבא וסבתא שלוש בנות , שרי הבכורה, מיכל ואורית. אמי הינה האמצעית – מיכל.
אחרי 21 שנה של נישואים סבא וסבתא החליטו להמשיך את דרכם בנפרד. לאחר כ-4 שנים סבתי הכירה בחור בשם אורי הם התחתנו לאחר כשנה ביחד והביאו בת נוספת בשם קרן שהיא דודה שלי מצד אמא.